קדוש נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "פלת"ד"), בגין נזקי גוף שאירעו לתובע בתאריך 11.3.08.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

לטענת התובע, הוא נהג משאית במקצועו ואילו הנתבעת היא חברת הביטוח המבטחת את המשאית בה נהג.

בתאריך 11.3.08 נפגע התובע, לטענתו, בתאונת דרכים בכלא 6 בעתלית. התאונה אירעה כך שהתובע החליק ונפל עת ירד מן המשאית, ברווח שנוצר בין המשאית לבין משטח מוגבה "רמפה", אשר נועד להקל על פריקת סחורות מן המשאית. כתוצאה מן התאונה, נפגע התובע בצלעותיו וברגל שמאל במהלך הירידה מהמשאית. התובע פנה לטיפול רפואי, אובחן כסובל מחבלה בחזה וקשיי נשימה, קיבל משככי כאבים ושוחרר לביתו למנוחה ולהמשך מעקב רופא כירורג. התובע נעדר מהעבודה כחודש ימים בשלב הראשוני, לאחר מכן נאלץ להפחית ימי עבודה רבים ולבסוף פוטר מעבודתו. מאז התאונה נמצא התובע בטיפול מתמשך בקופת החולים במסגרתו עבר צילומי רנטגן וטיפולים רפואיים, ואף נזקק למשככי כאבים. כתוצאה מן התאונה, סובל התובע מכאבים בחזה, מקשיי נשימה וכן מרגישות בחזה ובצלעות. בחורף ובקור מתגברים הכאבים. התובע מתקשה בנהיגה ממושכת ובטיפוס על המשאית וסובל כאבים של ממש. תפקודו של התובע נפגע משמעותית בעקבות האירוע. לתובע נגרמו נזקים והפסדים כמפורט להלן:

הפסד השתכרות בסך 10,000 ₪, הוצאות רפואיות והוצאות בגין נסיעות לרבות הוצאות נלוות בסך 1,000 ₪, עזרה בנקיון וסיעוד בחודש הראשון בסך 1,000 ₪, כאב וסבל והפסד השתכרות בעתיד בסך 10,000 ₪.

סבור התובע, כי על הנתבעת לפצותו בגין מלוא נזקיו, אולם עד למועד הגשת התביעה ולמרות פניות רבות, לא שולם לתובע כל סכום, בטענה שהתאונה אירעה בעת פריקה למרות שהתובע החליק ונפל עת ירד מן המשאית לרמפה מבלי קשר לפריקה או טעינה ועוד טרם הוחל בפריקת הסחורה מן המשאית.

לטענת הנתבעת, האירוע מושא התביעה אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בפלת"ד, שכן התובע נפגע לטענתו עת פרק סחורה מן המשאית. חקירת האירוע העלתה, כי התובע נחבל במהלך פריקת המשאית. בנסיבות המקרה עולה, כי הפגיעה שנגרמה לתובע נגרמה שלא בהקשר לשימוש שנעשה לצורך נסיעת הרכב. בנסיבות אלה, סבורה הנתבעת, כי האירוע מוחרג בפלת"ד, כאמור בסעיף 1 שבו. משכך, טוענת הנתבעת, כי היא נעדרת חבות לנזקיו הנטענים של התובע.

לחילופין נטען, כי התובע נקב בסכום מוגזם, מופרז וגבוה בהרבה מהסכום אותו דרש לראשונה. התובע נפצע קלות, אם בכלל, והבדיקות הרפואיות שעבר הן ללא כל ממצא. התובע לא פנה לחדר המיון ולכתב התביעה צורף תיעוד רפואי דל. נטען, כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הפסדי השתכרות וככל שאלו נגרמו היה על התובע להפנות דרישתו למוסד לביטוח לאומי, בהיות האירוע "תאונת עבודה". מכל מקום, לא הוכח ראש הנזק האמור. עוד נטען, כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הוצאות רפואיות, שכן אלו מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי. מכל מקום, לא הוכח ראש הנזק האמור ולו על ידי אסמכתא אחת. כן נטען, כי התובע לא הוכיח שנזקק או יזקק לטיפולים רפואיים ומשככי כאבים. נטען, כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עזרת צד שלישי, שכן ראש נזק זה לא פורט ולא הוכח, והתובע נפצע קלות, אם בכלל, במהלך האירוע. אשר לכאב וסבל נטען, כי מדובר בסכום מופרז ומוגזם, בשים לב לעובדה כי התובע לא אושפז ואף לא פנה לחדר המיון ולא נגרמה לו כל נכות בגין הפגיעה. נטען, כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הפסדי השכרות בעתיד, שכן לא נגרמה לו נכות רפואית ו/או תפקודית בגינה צפויים הפסדי השתכרות בעתיד.

מכל טעמיה, ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובע ועד מטעמו – מר אלכסנדר קרב. כן העיד עד מטעם הנתבעת – מר צחי עזר.

התובע חזר על האמור בכתב תביעתו והבהיר, כי החנה את המשאית בצמוד לרמפה, ירד לקרקע מן החלק הקדמי של משאיתו ופנה אל צידו הימני של ארגז הקירור המותקן על גבי המשאית. משם טיפס על גבי שתי קורות מתכת המותקנות תחת הארגז (מעין סולם דו-שלבי רחב, כפי שניתן ללמוד מן התמונות-במ/1), פתח את אחת מדלתות ארגז הקירור, טיפס לתוך הארגז ומתוכו, לדבריו, פתח את הדלת השנייה של הארגז. פעולת פתיחת הדלתות נועדה לאפשר לחיילים במקום לפרוק את תכולתו של ארגז הקירור. לאחר מכן ביקש התובע לרדת מן הארגז לרמפה, או אז החליק ונפל ברווח שנוצר בין ארגז הקירור לרמפה. התובע נפגע כמפורט לעיל.

בניגוד לאמור בכתב התביעה, הבהיר התובע כי לא פוטר מעבודתו וכי הוא עדיין מועסק בידי אותו מעסיק. כן הבהיר, כי קיבל משכורתו עבור ימי מחלה בהם נעדר מעבודתו והמוסד לביטוח לאומי שיפה את מעסיקו.

העד אלכסנדר קרב הכיר את התובע משירותו הצבאי במהלכו שימש כספק מזון. במסגרת תפקידו נהג להוביל מזון בין בסיסים באמצעות משאית בה נהג התובע. אלכסנדר העיד, כי נהג לנסוע עם התובע לביצוע אספקת מזון, כך אף ביום האירוע. בהגיעם ליעד ירד אלכסנדר מן המשאית ופנה למשרד סמוך. בזמן זה החנה התובע את המשאית בצמוד לרמפה ופתח את דלתות ארגז הקירור. אלכסנדר לא ראה במו עיניו את הנפילה אלא שמע אודותיה מאחרים. אלכסנדר העיד, כי בשגרה אין התובע עוסק בפריקת המזון מן המשאית, אלא הוא בעצמו, וכי פתיחת דלתות הארגז בידי התובע נועדה לאפשר את פריקת המזון מן המשאית.

העד צחי עזר פעל כחוקר מטעם חברת הביטוח הנתבעת. לדבריו, התובע סירב לשתף פעולה בחקירה. צחי עזר לא זכר מדוע סירב התובע לשתף פעולה. כן לא זכר את כתובתו של התובע או עם מי משכניו דיבר.

נציגת הנתבעת חזרה אף היא על טענותיה. כמו כן ביקשה להדגיש את העובדה שאלכסנדר לא ראה את האירוע ועד נוסף בשם ארז עטר אשר אולי ראה את האירוע במו עיניו לא זומן לעדות. עוד ביקשה להדגיש, כי הוברר במהלך הדיון שהתובע כבר פוצה בגין חלק מנזקיו. תשומת לב ביהמ"ש הופנתה לאמור באחת מן התעודות הרפואיות שצורפו לכתב התביעה. הכוונה לתעודה מיום 24/3/08 אשר כותרתה – "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה" וחתומה בידי ד"ר בוטנאריו אפרת. בתעודה נכתב "פריקת סחורה ממשאית" תחת הקטגוריה – "התעסקות בשעת הפגיעה".

דיון והכרעה

סבור אני, כי אין מקום לקבל את תביעת התובע ממספר טעמים כמפורט להלן -

ההיבט הראייתי –

נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע, להוכיח הן את עובדות המקרה והן את הנזק אשר נגרם לו.